יהודית כץ היא מומחית לפסיכולוגיה חיובית, יוצרת הפודקאסט "חושבים טוב" ואני כל כך מתרגשת לשתף את הראיון שערכתי איתה. אני עוקבת פעילה שלה, הייתי בהרצאות וגם קראתי את הספר שלה "חושבים טוב".
יהודית, אשמח שנדבר היום על הבית שלנו: עיצוב, הרגלים והתנהלות מיטיבה בתוך הבית.
לפני שנצלול לנושא של הבית, אני חייבת לשאול אותך, בתור אחת שעושה כל כך הרבה דברים, ומדברת על לחיות את החיים טוב בכל החזיתות כמו מערכות יחסים, קריירה, בריאות, איך את מוצאת שלווה ולא מרגישה במרדף למצות את החיים?
"לא הייתי אומרת שאני שומרת על שלווה. לא נראה לי שיש מישהו ששומר על "שלווה". זאת מילה מאוד גדולה. חלק לא פחות חשוב מלחיות טוב זה גם לנוח, שיהיה ספייס בין לבין. "זאת מטרה לא פחות חשובה; איך שאת מרגישה בתוך הדברים. לא לרוץ ממקום למקום או להרגיש שאת לא נושמת ושאת רק בלחץ כל הזמן. מבחינתי חלק מהקריטריונים לחיים טובים זה גם שהחיים ירגישו טוב. לא רק שאני אשיג כמה שיותר דברים ואהיה בכמה שיותר מקומות. אז ממש כמו שאת משקיעה זמן בלפגוש אנשים או בללמוד משהו חדש, את יכולה גם להשקיע זמן לעצמך, לנוח, לכתוב, לשמוע מוזיקה, לעשות ספורט. מה שבשבילך הוא TIME OFF. כשאני אומרת "למצות את החיים״ זה לא אומר לעשות כמה שיותר, זה אומר לחיות לפי מה שחשוב לך."
איך מוצאים את האיזון?
"ניקח דוגמא כמו בגדים- אני רוצה שיהיו לי מעט בגדים ולהיות מינימליסטית אבל אני רוצה שיהיה לי מגוון ככה שאוכל כל יום ללבוש משהו אחר. ואיפה יעבור הגבול שבו את אומרת: ״זה האיזון שטוב לי״:גם יש לי את החופש והמגוון וגם אין לי יותר מידי. זה ככה גם עם שאר הדברים שאת עושה. אף אחד לא יכול להגיד לך מה כמות הדברים הנכונה.
למשל שוחחתי עם הילה קורח. היא עושה כל כך הרבה דברים בתחומים שונים. היא מסוגלת לזה, זה מתאים לאופי שלה. אני לא חושבת שאני מסוגלת לזה. בסוף זה דורש התבוננות ואת צריכה להרגיש אם זה יותר מידי. אני לא מדברת על שבוע אחד שבו חשבתי "יו למה לקחתי על עצמי כל כך הרבה?״אלא על תחושה שנבנית לאורך זמן שיש איזון שמתאים לי.
אהבתי מאד את המחשבה של: לא רק מה אני מכניסה לחיים שלי אלא גם כמה אני מכניסה.
איך את מצליחה ליישם את זה בחיים שלך? עכשיו עשית הרצאת טד, יש לך ילדים קטנים ועכשיו אוגוסט
"ה"טד" בטיימינג הזה היה לי קשה. הרגשתי שזה קרה בזמן מאד לא אידיאלי. אוגוסט, ילדים קטנים בלי מסגרות, מעבר דירה. זה היה טיימינג מאד לא טוב למשהו שהוא טוב ואני רוצה לעשות אותו. אמרתי לזה כן וזה יצר המון סטרס . לא הייתי לוקחת את זה כדוגמה לאיזון, השבוע שלפני היה שבוע מאוד לחוץ. אני שמחה שעשיתי את זה, אבל הדרך לשם מבחינתי לא היתה דוגמה להתנהלות אידיאלית.
אבל אני גם יודעת להגיד שזו תקופה בחיים שלי כרגע: שנה של קורונה, שהילדים כל הזמן בבית וגם כל מיני דברים מקצועיים ואישיים שיצרו חוסר איזון . בגלל הנסיבות אני מנסה לגייס את החוסן שלי והדברים שאני עובדת עליהם כל הזמן ולהגיד זה מה שיש כרגע ואני מנסה לעשות את הכי טוב שאפשר. בעולם יותר אידיאלי, יש לי מטפלת לבת שלי שתתחיל באוקטובר ואז אני יודעת שכשהבת שלי תהיה איתה אני אוכל לעבוד בשקט ולחשוב אילו פרויקטים יכנסו שם הדברים שהכי חשובים לי. אבל כשאין את זה, זה קשה. זה ליפול בתוך כאוס יומיומי."
אז נעבור לבית.
האם את מרגישה שהבית שלך, העיצוב והתכנון שלו משפיעים על החיים בתוכו? ההתנהלות, מערכות היחסים, הרגלים?
"איך שהבית נראה או מעוצב משדר אווירה מסוימת כמו וייב של אנשים שמרגישים איתם נוח ונעים עוד לפני שנאמר משהו. אז יש חללים שבהם את מרגישה בהם טוב ונעים מבלי לדעת להסביר למה, ברמת תחושת הבטן.
הבית שגדלתי בו, היה בית שהרבה פעמים אנשים היו נכנסים ואומרים שיש בו תחושה של בית. תמיד ניסיתי להבין מה גורם להם להרגיש ככה. אין משהו ספציפי שאני יכולה להצביע עליו, אבל משהו בו גרם להם להרגיש שזה מקום חמים."
לאיזה עיצוב את מתחברת?
" אני אוהבת עיצובים חמימים, ביתיים. היום כאדם מבוגר ששואל את עצמו את השאלות האלו, אני יודעת לפרק את זה למרכיבים כמו צבעים מסוימים, רצפת עץ. עץ עושה לי תחושה של בית. העץ מייצר תחושה של טבע וקואזינס לעומת בטון וצבעים קרים. לכן אני אוהבת צבעים חמים. עכשיו כשצבעו את הבית החדש, ביקשתי שגוון הקירות לא יהיה לבן אלא קרם, כי בעיני הוא יכול להוסיף חמימות בצורה עדינה .
דבר נוסף שמשפיע על מצב הרוח בחדר הוא תאורה. למשל, לאח שלי יש תאורה של בית חכם שבשעה שבע בערב כל המנורות עוברות לסוויצ' של ערב וזה נותן תחושה יותר של בילוי. יותר חמים ועדין."
האם את מתאימה בין תכנון הבית לדרך החיים שלך?
"אני חושבת על השימוש שלי בחללים. אנשים ממקמים משרד בחדר הכי עלוב בבית: חצי חדר שהוא מחסן מעופש ואפילו לא תלו תמונות על הקיר ולעומת זאת בחדר השינה הם משקיעים יותר.
אני עובדת מהבית ולכן משקיעה בחדר העבודה לא פחות מביתר החללים וחושבת איך אני אשים את השולחן הכי גדול ועל מה אני רוצה להסתכל כשאני יושבת בשולחן, שזה יהיה חלון ולא קיר או תמונות יפות ולייצר לי חוויה טובה בעבודה. אני מאמינה שכדאי לשקול מחדש לאיזה חדר מגיעה תשומת לב לפי השימוש."
האם הבית שלך מתוכנן לפי הפעילויות שאת רוצה להשקיע בהן? האם הוא עוזר לך להתמיד בהרגלים?
למשל, בספר ATOMIC HABITS של ג'יימס קליר, הוא מדבר על רהיט למטרה מסוימת למשל, כורסה רק למדיטציה כסימן שמזכיר לי לקיים את ההרגל הרצוי.
"זה מזכיר לי את תחום הכלכלה התנהגותית: אני חושבת איזה רמזים אני יכולה לשתול, או איפה שאני יכולה למקם דברים כדי אשתמש בהם בשימוש שאני רוצה. לדוגמה, תוסף שהייתי צריכה לקחת בהריון והייתי שוכחת, עד ששמתי אותו במקום שאני גם ככה אני עוברת בו, כמו ליד משחת שיניים או שולחן אוכל וזה גרם לי לא לפספס יותר. דוגמה נוספת בהקשר של ספורט שאני רוצה שהבית יזכיר לי, אז אני אמקם נעלי ספורט במקום גלוי ולא מגירה נסתרת.
עוד דוגמה היא דברים שאני לא רוצה לאכול, אני אמקם אותם עמוק בארון כדי שלא יהיו מולי כל הזמן ואז אני שוכחת שיש לי אותם. אם ממש יבוא לי לאכול ג׳אנק אני אמצא אותו, אבל הוא לא יהיה לי כל הזמן מול הפנים. לעומת זאת, פירות שאני שמחה לאכול, אני מניחה על השיש, ככה שכשאני סתם רוצה לעבור ולחטוף משהו, אז זה יהיה משהו שעושה לי טוב.
את הטלפון הנייד למשל, אני מנסה למקם בחלל אחר בשעות מסוימות, כשאני רוצה להיות עם הילדים שלי כדי שאני לא אתפתה להשתמש בו."
מינימליזם- האם את מאמינה בזה? האם זה דבר שמיטיב איתנו?
"כולנו מחזיקים ביותר מדי חפצים, כולל אני ואני מרגישה את השחרור כשיש לי פחות, המרחב פחות עמוס. אבל לא בטוחה שאני יכולה להתהדר בתואר מינימליסטית. ."
האם את מגדלת צמחים? האם את חושבת שיש לזה השפעה מיטיבה עלינו?
"הבית שלי מלא בצמחים ברמה שאנשים אומרים שהם נכנסים ואומרים את המילה ג'ונגל״. בעיני צמחיה היא העיצוב הכי יפה בבית. זה הופך את המרחב ליותר טבעי, יש משהו חי בתוך המרחב ויש הרבה מחקרים שמראים שזה גורם לאנשים להרגיש יותר טוב, להיות יותר מאושרים."
אשמח שנעבור על פעולות יומיומיות בבית ונדבר על ההרגלים שלך ואיך את ממליצה לייצר שגרה טובה יותר.
נתחיל משגרת בוקר. עם ילדים קטנים יש הרבה פעמים לחץ וקושי להתארגן בזמן.
"מה שלי עוזר לבן שלי שהוא בן 4, זה הטרמה, שהוא יבין מה הולך לקרות, זו עצה שקיבלתי והיא מאוד מועילה:שאנחנו עושים לוח שנה עם ציורים שמראים לו מה הולך לקרות. למשל, באוגוסט יש סמלים וציורים של מי יהיה איתו ומה נעשה . עצם העובדה שהכנו את זה יחד ושהוא יכול לבד להבין מה הולך לקרות, נותן לו תחושת שליטה ועצמאות וזה מאד הקל עליו. דבר נוסף שאנחנו עושים- מוזיקה שכל שיר מיועד לפעולה מסוימת לצחצח שיניים, להתלבש, לאכול.
פשוט להוסיף משחקים לפעולה שגרתית."
מטלות יומיומיות
"גם בשטיפת כלים אפשר להוסיף משחקים כמו מי שלא שוטף כותב מכתב אהבה לצד השני או צריך לעשות מסג' וזה משהו שהופך את זה לקצת יותר כיף ויוצר תחרות שיש בה הומור. אז אפשר להוסיף משחקים לדברים שקשורים להתנהלות של הבית- לסדר, ניקיון וסידורים.
דבר נוסף שמועיל הוא לייצר חלוקת תחומי אחריות ברורה- מישהו אחד אחראי על האוטו באופן בלעדי, מישהו אחראי על קניות. בדרך כלל יש המון שיחות על לוגיסטיקה. ברגע שיש חלוקה ברורה, זה מוריד את זה מסדר היום ויש פחות שיחות על זה.
שירותים חוסכי זמן- יש מחקרים מהרווארד שמראים שכשאנחנו משלמים על שירות שחוסך לנו זמן כמו ניקיון, סדר, כביסות, אנחנו מרוויחים זמן פנוי וזה גורם לנו להיות יותר מאושרים. גם כי זה עול שיורד מאיתנו וגם כי אנחנו מתפנים לעשות דברים שאנחנו יותר אוהבים. יש אנשים שאוהבים לסדר. אני לא אוהבת לסדר אבל אני אוהבת שיש לי בית מסודר, אז אני גם מרוויחה זמן וגם יש לי בית מסודר. אני מעדיפה לקנות פחות מוצרים ולשלפ על יותר זמן פנוי. לפעמים אנחנו חושבים למה אנחנו משלמים על זה, אנחנו לא יכולים לנקות? ברור שאנחנו יכולים, אבל אצלי לפחות, זה אומר שיעבור יותר זמן עד שננקה, וגם זה יוצר יותר חיכוכים של "אין לי זמן", "אין לי כוח."
אכילה
"אנחנו אוהבים לאכול ארוחת ערב ביחד כולנו כשזה מתאפשר, לי מאוד חשוב שנשים כולנו את הטלפונים בצד. אני לא אגיד לך שזה עובד במאה אחוז מהמקרים, אבל זה כן מפחית את הצפצופים והבדיקות. חשוב לי גם לתת דוגמא לילדים, שיראו שיש זמנים שהטלפון לא איתנו. מבחינת גירויים אחרים, אני יודעת שיש משפחות שבהן רואים טלוויזיה במטבח, אני ממש לא מתחברת לזה."
עבודה מהבית
"אני מרגישה שהעבודה שלי היא חלק ממני, מהחיים שלי. אני מאד אוהבת לעבוד מהבית (חוץ מבשנת הקורונה שהילדים היו בבית). אבל בכללי, יש הרבה פחות הפרעות והרבה פחות הסחות דעת. במשרד מישהו פתאום עובר לידך ויש לי הרבה פחות שליטה בזמן שלי.
לפעמים אני עובדת עם חברה מהבית, כשכל אחת בשלה, זה פורמט שאני מאד אוהבת – להרגיש ביחד ובנפרד בו זמנית.
כל מה שקשור לכתיבה ולמוח הכי חד, אני אוהבת לעשות בבוקר, כי אלו השעות שאני הכי מרוכזת בהם. לכן, ההמלצה שלי היא לבדוק באיזה שעה אנחנו הכי מרוכזים ולהתאים בין המשימות לאופי העבודה. בשעות הצהריים אני עושה דברים שדורשים ממנו פחות ריכוז או שאופי העבודה שלהם מאד מגייס ולכן פחות חשובה לי השעה. למשל, פגישות עם אנשים שאני מלווה בתהליך אישי, לא משנה לי השעה, אהיה קשובה, כי זה שואב אותי, אבל בכתיבה אני רואה באופן מובהק שבבוקר זה טוב ומאוחר יותר זה לא עובד.
כשאני מעבירה הרצאה היא מייצרת כל כך הרבה אדרנלין ולכן זה לא משנה באיזו שעה. בכל מקרה, אני משתדלת עד 11:00 לעשות את הדברים שדורשים ריכוז. מחקרים מראים שבדרך כלל בשעות הבוקר אנשים הכי מרוכזים ויש דעיכה בשעות הצהריים. שעות אחר הצהריים שעות מאד טובות לספורט. בשעות הערב יש עוד פיק של יצירתיות בין 18:00-19:00."
לקרוא עוד על זה בכתבה של יהודית כאן
שינה
החוויה הכי חזקה בשבילי היא לראות איך אני מתפקדת, תהליך של ניטור עצמי- מתי הלכתי לישון, כמה שעות ישנתי ולעקוב אחר מדדים כמו מצב רוח, ריכוז, ביצועים בעבודה. כשעושים את זה, אנשים יגלו שכשהם לא ישנים מספיק שעות הם פחות מרוכזים. הם רצו להיות יעילים אבל הם בעצם עבדו הרבה שעות והספיקו הרבה פחות. ממליצה על תהליך הניטור כי הלימוד דרך חוויה יותר יעיל. כולם יודעים שאנשים צריכים לישון, אבל חושבים שאם ימשכו את הזמן הם יספיקו עוד משהו אבל בסוף משלמים על זה בחוסר ריכוז ובסוף מספיקים הרבה פחות. אני אישית מרגישה שכשאני לא ישנה אני מרגישה פחות טוב, יותר עצבנית, יותר ממורמרת.
אני שמה לעצמי תזכורת בטלפון שמצלצלת בעשר וארבעים להתארגן לשינה אז זה מזכיר לי שזה חשוב לי.
היו תקופות שזה היה ה-מטרה שלי ועשיתי טבלאות עם חברה ומעדכנת אותה מתי הלכתי לישון וכמה ישנתי. עכשיו השינה שלי גם ככה לא בידי כי יש לי תינוקת, אז זה משהו שאני מנסה דווקא לשחרר כרגע.."
ולסיום, איך את מתמודדת עם זה שדברים שאת רוצה לעשות לא מסתדרים או שאין לך מספיק זמן?
"כאשר יש פער בין כוונה למציאות, כלומר בין איך שאני רוצה לחיות את החיים לבין איך שאני חיה, אני יכולה לחשוב על דרכים אחרות להשיג את אותו ערך. זאת חלק מעבודה העצמית של מה חשוב לי ואיך זה יכול להסתדר עכשיו.
זה כמו כל דבר שאפשר לקחת בצורה פרפקציוניסטית, אם מה שאני רוצה אפשרי כרגע אז מעולה ואם לא, אז השאלה היא מה כן יכול להתקיים. יש חיים ויש את האידיאל ולא תמיד הם יכולים להיפגש במאה אחוז. אבל הם כן יכולים להתקרב.
פעם בשבועיים יש לי פגישה קבועה עם עצמי שאני מסתכלת על היומן שלי וסופרת אירועים מסוימים: כמה פעמים נפגשתי עם חברה, ביליתי עם בן הזוג, עם הילדים. ורואה האם המציאות מתאימה לרצונות שלי ומחליטה האם לשנות את הציפייה מעצמי או את המציאות.
אני לא חושבת על ניהול הזמן ממקום של ביקורת או שיפוט, I hold it lightly. זה תהליך מתמיד של עיצוב וניסיון ותהייה אבל בקלילות. לא בתחושת כישלון ותבוסה."